תמיר גורן’s scientific contributions

שלא כבערים מעורבות אחרות, התפתחה בחיפה צורת ניהול מוניציפלי שהתבססה על דפוס של שיתוף פעולה מסוים בין הערבים ליהודים. מטרת המאמר לתאר כיצד חילקה עיריית חיפה את המשאבים בין ערבים ליהודים, ולבחון כיצד השפיע הדבר על התפתחות העיר ועל חיי היומיום של תושביה בשנים 1940-1947, עד פרוץ המלחמה. בתקופה זו חלו בחיפה תמורות שהייתה להן משמעות רבה לניהול המוניציפלי. ביסודו של מחקר זה עומדת הנחה כי סכסוך לאומי עשוי להשפיע על ההתפתחות העירונית כמעכב או מאיץ; הוא עשוי להשפיע על קצב השינויים בחיי היומיום של תושבי העיר, שינויים שמהם יפיק תועלת אחד מן הצדדים או שניהם. מסקנת המאמר היא כי העירייה פעלה במטרה להיטיב עם אוכלוסיית העיר בלי להעדיף צד זה או אחר, וקבעה סדר עדיפויות שתאם מבחינתה את צורכי הציבור כתושבים של עיר מעורבת.

The rapid urban growth during the British Mandate period created difficult housing problems, exacerbated by the influx of Arab immigrants to coastal cities, as in the case of Haifa, in search of employment. The uncontrolled sprawl of makeshift dwellings and unsanitary living conditions of these newcomers compelled the authorities to take urgent measures in order solve their housing problems in an organized fashion. Consequently, housing became a central issue in the municipality's agenda due to its significant impact on the development of the city. This article examines a unique and first-of-its-kind initiative, carried out through the involvement of the British authorities, which led to the establishment of the Hawassa neighborhood for the purpose of improving housing conditions of the Arab population in Haifa. Although only a part of this enterprise was completed, the planning of an Arab urban residential neighborhood at a designated location and its partial implementation, notwithstanding numerous obstacles, may be considered as an important achievement.

מסכת היחסים שהתגבשה בין היהודים לראש עיריית חיפה חסן ביי שוכרי היא ללא ספק אחת התופעות הייחודיות והמרתקות בהיסטוריה של הסכסוך היהודי-ערבי בתקופת המנדט. היסטוריונים שנדרשו לקשרים ההדוקים בין שוכרי ליהודים בתקופה נטו להדגיש באופן כללי בלבד כי היה תוצר של אינטרסים הדדיים; שוכרי חפץ בתפקיד ראש העירייה בעוד היהודים רצו לנצל את מעמדו כדי להועיל ליישוב היהודי. מאמר זה פותח צוהר להבנת מערכת יחסים זו מזווית חדשה. הוא מהווה ניסיון להראות כי מערכת היחסים ביניהם הושפעה בראש ובראשונה מהכרתם בנחיצות יצירת שיתוף פעולה למען אוכלוסיית העיר כולה על מנת שלא תיפגע הפעילות המוניציפלית

Since the period of violent disturbances (also referred to as the Arab Revolt) during 1936 through 1939, the leadership of the Yishuv acted to strengthen the power and influence of the Jewish community in Haifa. There were constant endeavors to support development of housing and infrastructure, intended to form urban agglomerations with a Jewish majority. This article examines some of the proposals and plans concerning such development initiatives. In spite of the resources invested in these attempts, they did not bring about major changes in a geographical sense or in the demographic distribution of the city's population. While many of the contemplated projects were not carried out or remained unfinished, they may serve as a basis for understanding the colonization policies of the Jewish leadership regarding the city of Haifa, which was considered to be a vital development core. The end of the British Mandate and the following War of Independence resulted in a marked Jewish majority and made most of the earlier plans irrelevant, a process that took place in other mixed cities as well. Keywords: Haifa, Mandate period, urban development, mixed cities.