שלא כבערים מעורבות אחרות, התפתחה בחיפה צורת ניהול מוניציפלי שהתבססה על דפוס של שיתוף פעולה מסוים בין הערבים ליהודים. מטרת המאמר לתאר כיצד חילקה עיריית חיפה את המשאבים בין ערבים ליהודים, ולבחון כיצד השפיע הדבר על התפתחות העיר ועל חיי היומיום של תושביה בשנים 1940-1947, עד פרוץ המלחמה. בתקופה זו חלו בחיפה תמורות שהייתה להן משמעות רבה לניהול המוניציפלי. ביסודו של מחקר זה עומדת הנחה כי סכסוך לאומי עשוי להשפיע על ההתפתחות העירונית כמעכב או מאיץ; הוא עשוי להשפיע על קצב השינויים בחיי היומיום של תושבי העיר, שינויים שמהם יפיק תועלת אחד מן הצדדים או שניהם. מסקנת המאמר היא כי העירייה פעלה במטרה להיטיב עם אוכלוסיית העיר בלי להעדיף צד זה או אחר, וקבעה סדר עדיפויות שתאם מבחינתה את צורכי הציבור כתושבים של עיר מעורבת.